יום האהבה – ט”ו באב. האמנם?

איך הפך יום  ט”ו באב מיום של שנאה, הרג ומעשים איומים לחג של אהבה ונישואין, מיום של שנאת חינם ליום של אהבת חינם ואיך יום תשעה באב קשור בכלל לעניין?

סיפור איום ונורא

השורשים המקראיים של ט”ו באב, חג האהבה, מתחילים לא טוב. זהו סיפור איום ונורא שהתחיל באונס, נמשך במלחמת אחים ולימים גם חטיפה של נערות למטרת נישואין.

אז איך סיפור כל כך איום ונורא, שכיום בוודאי היה תופס כותרות שליליות בתקשורת, הפך להיות אחד הימים הטובים של עם ישראל?

סיפור המעשה

סיפור המעשה התחיל באיש משבט לוי שלקח לו פילגש.  ואל תשאלו אותי מה זה “לקח לו” פילגש, ומה עם האישה החוקית? טוב, אין לזה כל איזכור. גם האישה לא “לקחה לה מאהב”, אבל כנראה שזה היה מקובל. נמשיך בסיפור.

לאחר זמן מה ברחה הפילגש מהמאהב  וחזרה אל בית אביה שבבית לחם, שם שהתה כארבעה חודשים. המאהב המתגעגע הגיע אל בית האב ושכנע את הפילגש לחזור איתו. אביה, שחשש מהדרך המסוכנת ניסה למנוע ממנה ללכת, אבל האהבה של הגבר ניצחה והפילגש עזבה עם המאהב.

לעת ערב, הגיעו בני הזוג אל יבוס, שם ביקשה הפילגש העייפה להעביר את הלילה. אבל מה פתאום? אסור לישון בעיר נוכריה, זה מסוכן! טען המאהב והמשיך לעבר הישוב גבעה, שהיה שייך לשבט בנימין.

מעשה איום ונורא

כאשר הגיעו לגבעה כבר ירד הלילה. הם ישבו ברחוב וחיכו שמישהו יזמין אותם לביתו. ואכן, אחד התושבים שלא היה מילידי המקום, הזמין אותם להתארח אצלו. בעודם סועדים את ארוחת הערב הקיפו את הבית המוני תושבים  וביקשו להוציא את הגבר מהבית. המארח, שביקש שלא יפגעו באורחו, הציע את בתו אך הם סרבו. האיש הוציא את פילגשו אל ההמון הזועם. הללו אנסו אותה והתעללו בה כל אותו הלילה, עד שנפחה את נשמתה.

כשראה בבוקר את פילגשו המתה, האיש כל-כך זעם, הוא ביתר את גופה ל- 12 חלקים ושלח את חלקי הגופה לכל שבטי הארץ.

מתנות רלוונטיות לרכישה

מלחמה על בנימין 

בני העם, שזועזעו קשות מכל הסיפור, התקהלו בהמוניהם בעיר מצפה, ה”תל אביב” של נחלת שבט בנימין.  הם ביקשו להסגיר לידיהם את המתעללים, אך בני בנימין סרבו בתוקף. התוצאה היתה שהעם הכריז חרם על נישואין עם בני בנימין. אחר כך הוכרזה מלחמה כוללת, בה חוייבו כל בני העם להתגייס למלחמה בבנימין, תוך איום שיילחמו גם בשבטים שלא יצטרפו למלחמה. אכן, רוב העם התגייס למלחמה, חוץ מתושבי יבש גלעד. במלחמה הזו נהרגו רוב בני בנימין וכל עריהם עלו באש.

לאחר שחבטו בהם ללא רחם, והרגו גברים, נשים וטף, עד כי כמעט כל שבט בנימין חוסל, הם קלטו שבעצם שבט שלם כמעט נכחד מעם ישראל. 

להציל את בני בנימין 

 היה מי שהתעורר וקרא להציל את המצב, כי לא ייתכן  להשמיד שבט שלם, כי כולם בעצם בני עם אחד. הם החליטו לעשות משהו בעניין.

קודם כל, הם מימשו את איומם ויצאו במלחמה נגד תושבי יבש גלעד, שלא הצטרפו למאמץ המלחמתי בבנימין, והרגו את כל גברי השבט.

הם לקחו את 400 הנשים שנשארו ונתנו אותם לנשים לבני שבט בנימין, והרי הם לא יכלו לתת את נשותיהם בגלל החרם שהטילו על נישואים עם בני בנימין.
אך עדיין חסרו להם נשים.

לצאת לרקוד בכרמים 

מדי קיץ כשהירח היה במלואו באמצע תקופת הבציר, אולי ט”ו בחודש אב, נהגו בנות הישוב שילה שבנחלת שבט אפרים לצאת לרקוד בכרמים.

מאחר שלבני שבט בנימין עדיין חסרו נשים הוחלט לאפשר להם לחטוף נשים מאלה הרוקדות בכרמים. כך לא יופר החרם, שהרי הנשים תחטפנה ולא תלכנה מרצונן, וכך ינצל שבט בנימין מכליה.

ואכן, באותו ערב יצאו בני שבט בנימין, ששרדו בקרב, אל הכרמים וחטפו את נשות הישוב שילה שבנחלת אפרים, שיהיו להם לנשים.

על כרמים ומועדונים 

השנים חלפו. לילות הקיץ החמים, הירח המלא, הכרמים הגדושים באשכולות ענבים, תרמו את חלקם לאווירה הרומנטית ששררה בט”ו באב.

כך, בהדרגה, היום הזה הפך למנהג, בו נהגו בנות ישראל ללבוש בגדים לבנים שאולים ולצאת לרקוד בכרמים, בתקווה שיבוא גבר ו”יחטוף” אותן לאשה. בעצם, המצב לא שונה בהרבה מהבנות שיוצאות כיום לרקוד במועדונים, אלא שבכרמים היין עדיין במצב גולמי…

יום השידוכים הלאומי 

לימים, המנהג הזה נשרש בציבור בצורה כל כך חיובית, עד כי חז”ל אמרו שלא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב. ט”ו באב הוא היום שבו בנות ישראל יוצאות ומחוללות בכרמים ואומרות: “בחור, שא עיניך מה אתה בוחר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה”.

גם קרבתו של ט”ו באב לתשעה באב תרמו להטמעתו כיום טוב, שכן יום תשעה באב הוא יום שמציין את האסונות שבאו על עם ישראל בגלל שנאה זה לזה. יום ט”ו באב, שחל שבוע אחר כך, מציין את הטוב ואת האהבה זה לזה.

יום האהבה 

בזמן הגלות, בגלל הצרות והריחוק מההוויה של העם החי בארצו, מעמדו של היום הזה נזנח ונשכח.  לאחר הקמת המדינה, חודש במידת מה מעמדו של החג והוא נחוג באופנים שונים, על-פי המגזרים השונים באוכלוסיה. המגזר החילוני רואה בו את היום המקביל ליום וולנטיין, יום האהבה שנחוג ב- 14 בפברואר, ומשנה לשנה הוא תופס תאוצה. בשנים האחרונות רואה היום הזה עדנה גם בקרב  הציבור הדתי, שהפך את היום הזה כיום טוב לשידוכים, היכרויות ולחתונות.

וכך, ט”ו באב יום האהבה, הפך מימים של אבל ושנאה לימי חג של אהבה וליום בו נותנים מתנות רומנטיות זה לזה.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן